ריפוי ספונטני, כדור אש ושני זוגות עיניים.

כשלמדתי את הקורס אנטומיה אינטואיטיבית חוויתי חוויה שלקח לי שנים להבין אותה ועוד כמה שנים לשים אותה במילים.
במהלך הקורס מזמינים אנשים מחוץ לקורס לקבל שסנים. באחד הימים הגיעה אישה שמאיך שנראתה היה ברור שיש לה סרטן.
היא היתה חלשה ונתמכה בבעלה ובבנות שלה.
נרתעתי מלעבוד איתה אבל התיישבתי מולה. היה לה סרטן במוח ובכבד.
התרכזנו בסרטן במוח ועשיתי מה שאני יודעת לעשות להקשיב, לשאול שאלות, לכוון.
לפרוט שמות של מחלות למיקום שלה בגוף, לחוויה שם, לתחושות ולרגשות. עלו קונפליקטים, זכרונות, כאב, עשינו למידות ובסוף עשינו ריפוי.

בריפוי הרגשתי אותה עמוק בלב שלי, מחוברת אליה. לשבריר שניה היינו כדור אש אחד עם שני זוגות עיניים. לרגע אחד הינו הטבע האמיתי שלנו.

אחרי כמה חודשים הבנתי שהיא הגיעה דרך תלמידה שלי ושהיא נרפאה לגמרי וחזרה לעבוד. ביקשתי מהתלמידה שלי שתבקש ממנה לכתוב לי.
התלמידה שלי חזרה עם התשובה המהממת "היא שכחה שהיא היתה חולה". זו היתה תשובה נפלאה לאגו שלי.
מאז זה קרה לי פעם אחת נוספת עם הבן שלי כשהיה חולה ובספונטניות מוחלטת מתוך שינה מצאתי את עצמי במיטה שלו מחבקת אותו ואנחנו כדור אש אחד עם שני זוגות עיניים.
באותו שבריר שניה הוא הבריא.

אני לא יודעת ולא מנסה להיות כדור האש הזה. זה מרגיש רחוק ואני לא יודעת את הדרך לשם. אני כן יודעת שאני ממשיכה ללכת בנחישות והתמדה ופותחת נתיבים לזה. וכשזה יקרה שוב זה יקרה.

עבורי קורס אנטומיה אינטואיטיבית פתח נתיבים רבים ורחבים. אני לקראת קורס כזה שאני סוף סוף מלמדת.

ושואלת: מי מצטרף אליי? מי בוחר בי להיות המורה שלו?